להיכן הולכים דמי הבראה להם זכאים עובדי ועובדות הוראה חרדים? מה קורה עם ימי מחלה המגיעים לעובדים בחינוך החרדי? האם יש להם קרנות השתלמות? האם הם מקבלים דמי פנסיה כחוק? זכויות ותנאים סוציאליים של עובדי ההוראה החרדים: כתבה שניה בסדרה.
בעקבות ההדים לכתבה הראשונה בסדרה שעסקה בזכויות ובתנאים של עובדי ועובדות הוראה חרדיים והסיפורים של עובדי הוראה אשר הסכימו לשתף איתנו מהניסיון האישי שלי, נחשפנו לעוד ועוד תופעות הרווחות במערכת החינוך של הציבור שלנו, את חלקם אנו מביאים כאן בין השורות.
חשוב לציין שעבור רבים מהקוראים החרדיים, המכירים את המצב מקרוב, אין מדובר בהפתעה של ממש, ובכל זאת חשבנו שמן הראוי לסקר את התופעה באופן מסודר ובגיבוי נתונים מהשטח.
באופן רשמי, המורות והמורים בחינוך החרדי זכאים לשכר ולתנאי העסקה התואמים את ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין משרד החינוך לארגוני המורים. אולם בפועל קיים פער אדיר בין השכר והתנאים בבתי הספר החרדיים לעומת אלה של מורות ומורים בחינוך הממלכתי. התופעה איננה חדשה: דוח מבקר המדינה עוד משנת 2007 הצביע על התעלמות משרד החינוך מהפגיעה בזכויות עובדים בחינוך המוכש"ר. ממצאי הסקר, שנערך לאחרונה בידי הפעילות החברתיות מיכל צ'רנוביצקי ודבורה פלדמן, מגלים כי מורים במוסדות חינוך רבים במגזר – הן במוסדות המוכש"ר והן במוסדות הפטור – אינם מקבלים תשלום מלא והוגן עבור שעות עבודתם, ונמנעות מהם זכויות בסיסיות.
"מחלת נפש זו מחלה?"
מהסקר עולה כי לפחות מחצית מהעובדים במוסדות הפטור ובגנים החרדיים לבנים אינם זכאים לימי מחלה, מקבלים פחות ימי מחלה מהקבוע בחוק, או שהנושא אינו מוסדר. רבע מהעובדים במוסדות המוכש“רים ובבתי הספר התיכוניים השיבו שאינם מקבלים ימי מחלה בכלל, או שמקבלים פחות מהנדרש על פי החוק. רבע נוסף מהנשאלים השיבו שהם לא יודעים. יצויין כי ברשתות החינוך הממלכתיים ובחינוך הממלכתי-חרדי המצב, ככלל, תקין.
מלכי, תושבת מודיעין עילית, מורה מזה תריסר שנים, רובן בסמינר חרדי לבנות ובשנתיים האחרונות בבי''ס ממ''ד בעיר מודיעין הסמוכה, מספרת על החוויה האישית שלה: "זה קרה בערך שלוש שנים מאז שהתחלתי ללמד בסמינר, הייתי אחרי חופשת לידה ומדי פעם נאלצתי להיעדר מהעבודה בשל דיכאון אחרי לידה שהתפתח אצלי. להפתעתי ראיתי בסוף החודש שהורידו לי מהמשכורת. בהתחלה הייתי מבולבלת, כי לי היה ברור בשלב די שהמצב הנפשי שלי לא מאפשר לי לבוא באופן רציף ללמד בבית הספר". הנהלת בית הספר נתנה לה להבין שמבחינתם אין זו סיבה להיעדר וכי להבנתם אין מדובר במצב 'רפואי' המצריך העדרות מבית הספר: "הם אמרו לי, מה הבעיה? קחי ציפרלקס ותהיי בסדר, תוכלי לבוא ללמד. הם לא רצו להבין שיש רמות שונות של דיכאון ושאי אפשר לומר שלכל צורה של דיכאון יש פיתרון קל ומיידי. רק כשהתחלתי לעבוד בבית ספר דתי המשתייך לזרם הממלכתי הבנתי שההתנהלות שלהם לא היתה תקינה בלשון המעטה".
מהסקר עולה גם כי 20 אחוז מהנשים ו-24 אחוז מהגברים המועסקים בחינוך החרדי אינם מקבלים דמי הבראה כלל. ארבעה אחוז נוספים מהגברים ו-10 אחוז נוספים מהנשים מקבלים דמי הבראה לסירוגין – לפעמים כן ולפעמים לא. התופעה חוזרת על עצמה בכל סוגי המוסדות, מלבד בחינוך הממלכתי-חרדי.
עוד עולה מהסקר כי לרוב הנשים המועסקות במוסדות החינוך הממלכתי-חרדי וברשתות החינוך יש קרן השתלמות. ומה קורה בגנים החרדיים ובמוכש“רים? מתברר שמחצית המורות והגננות דיווחו שאין להן קרן השתלמות. מצבם של העובדים במוסדות פטור הוא החמור ביותר בתחום קרנות ההשתלמות – לעומת שאר המועסקים במוסדות פטור שהעידו שאינם מקבלים או לא שמעו על הפרשות לקרן השתלמות, רק מורה אחד בלבד מהנשאלים דיווח על הפרשה לקרן השתלמות: "משיחה עם הקולגות שלי, הבנתי שאני סוג של אחד ויחיד שעושה את זה. האמת נודע לי על הרעיון רק בגלל אשתי שהיא עובדת כיועצת חינוכית בבית ספר בבית ספר ממלכתי והיא מודעת לתנאים המגיעים לעובדי הוראה ועל הפרשות המתחייבות מהחוק".
הימנעות מתשלום לקרן פנסיה
מהסקר שערכנו עולה כי לארבעה אחוז מעובדי ההוראה ולשמונה אחוז מעובדות ההוראה אין קרן פנסיה כלל. עבור שישה אחוז מהעובדים ו-12 אחוז מהעובדות המעביד מפריש סכום חלקי לקרן פנסיה. בקרב גברים, התופעה מופיעה רק במוסדות פטור, ובקרב נשים – הן במוסדות פטור, הן במוכש“רים והן בגנים. זאת לעומת רשתות החינוך של חרדי ממלכתי, שם המצב נראה תקין.
ברוך, מורה בתלמוד תורה חסידי בירושלים מזה ארבעים שנה, מספר על מצבו העגום: "אני מלמד כבר משנת תשמ''ג בתלמודי תורה שונים, מעולם לה היתה לי קרן פנסיה. יש לי 11 ילדים ואני עוד מעט בן שבעים ויש לי לא מעט מחויבויות כספיות בגלל החתונות של הילדים. אני לא רואה את עצמי מפסיק לעבוד בשנים הקרובות. אני מצידי יעבוד בחיידר עד הקבר או עד שיפרישו אותי בכוח, אחרת ממה אחיה? האם מחכה לי איזו קצבת פנסיה?".
עוד עולה מהשיחה עם ברוך שהשכר שלו כמעט ואינו מושפע מהוותק העצום שיש לו: "פה ושם קצת עלה השכר שלי, אבל בהשוואה ליוקר המחיה ועליית המחירים בעשורים האחרונים התוספות בשכר שלי הן ממש קטנות. בעשור האחרון לא היתה שום עלייה בכלל.
ואכן מהסקר שערכו צ'רנוביצקי ופלדמן עולה ששכרם של עובדי הוראה חרדים אינו מותאם כלל לוותק שצברו או לרמת הכשרתם. בכל סוגי המוסדות – מלבד בתי הספר הממלכתיים-חרדיים – שכרם של העובדים אינו מותאם כנדרש. בגנים ובמוסדות הפטור נרשם חוסר ההתאמה החמור ביותר בין השכר לבין הוותק וההכשרה שצברו העובדים. נתון זה הוא גורם משמעותי לפערים הגדולים בין שכר עובדי ההוראה החרדיים לבין שכרם של שאר עובדי ההוראה בישראל.
בנוסף, מורים העידו כי מנהלים נמנעים ממתן גמול חינוך למחנכים (3 שעות), או ממתן שעות גיל למורים. מורים בני 50 ,למשל, אמורים לעבוד רק 28 שעות עבור כל 30 שעות שמופיעות בתלוש המשכורת שלהם, ומגיל 55 – 26 שעות בלבד. בפועל, מורים ותיקים נאלצים לעבוד את מספר השעות המופיע בתלוש, ללא התחשבות בגילם.
עבודה במהלך חופשות
על פי החוזר השנתי של מנכ“ל משרד החינוך, מורים בבתי ספר יסודיים זכאים לצאת לחופשת קיץ ב-30 ביוני – אך במוסדות החינוך החרדיים לבנים שנת הלימודים ארוכה יותר ומסתיימת בראש חודש אב או עד תשעה באב. המשמעות היא חודש עבודה נוסף מדי שנה, על חשבון החודש הראשון של החופש הגדול. משרד החינוך דורש ממוסדות אלה לספק מסמך ובו הנהלת המוסד מתחייבת שהעסקת המורים במהלך חופשת הקיץ נעשית על בסיס וולונטרי, וכי המורים לא חוייבו לוותר על החופשה הקבועה להם בחוק.
בנוסף, במהלך חודשי הקיץ נדרשים המוסדות לשלם לעובדי ההוראה שכר כפול. אך עדויות המורים שאספנו מלמדות שבפועל, העסקת המורים במהלך חופשת הקיץ איננה וולונטרית. חמור מכך, במקרים רבים המורים אינם מקבלים את השכר הכפול שהם זכאים לו תמורת חודשי עבודה אלה. התופעה חוזרת על עצמה הן ברשתות החינוך, הן במוסדות המוכש“רים והן במוסדות הפטור. יעקב, מורה בתלמוד תורה בבני ברק מספר שבתקופת החופש הגדול אף נגרע משכרו: "תכננו חופשה של שבוע עם הבנות שלנו, שיוצאות לחופשה הרבה לפני תקופת 'בין הזמנים', מסיבות אישיות הסתדר לנו לצאת לחופשה לפני ראש חודש אב. כשהגיעה המשכורת ראיתי שירד לי סכום ניכר. בזמנו די השלמתי עם זה, היום אני יודע שהייתי יכול לתבוע אותם על כך שלא שילמו לי תקופת החופש הגדול בה אני זכאי לשכר בכל מצב".
במוסדות הפטור והמוכש“ר מדווחים שהמורים עבדו בקיץ, אך ברוב המקרים הם אינם מקבלים את התשלום הכפול כנדרש (67 אחוז מהמורים במוסדות מוכש“ר ובמוסדות פטור שהשיבו על הסקר). ברשת החינוך העצמאי התופעה פחות שכיחה, ככל הנראה כיוון שרוב בתי הספר ברשתות לא פתוחים בחודש הנוסף.
בבתי ספר המשוייכים לרשת של הזרם החרדי - ספרדי, תלוש השכר כלל לא מציין שהמורים עבדו במהלך תקופה זו. כתוצאה מהדיווח השקרי הזה, נגרמות למורים פגיעות נוספות – חלקם אפילו לא מקבלים החזר עבור הוצאות נסיעות עבור תקופת עבודתם במהלך חופשת הקיץ. בקרב עובדות הוראה התגלתה תופעה דומה של חופשות ללא שכר – חלקן עובדות בחופשים מבלי לקבל שכר כפול, וחלקן יוצאות לחופשות ללא תשלום (כלומר, החופשה היא על חשבונן). הפגיעה המרכזית בזכותם של מורים לימי חופשה נגרמת בחופשת הקיץ, אך מדיווחי המורים מתברר שהתופעה חוזרת על עצמה גם בחופשות אחרות: חנוכה, פסח, יום העצמאות ועוד.
בכתבה הבאה, על תופעת פיטורי מורים וגננות בסוף שנת הלימודים, והעסקתם מחדש חודשיים לאחר מכן, בפתיחת השנה הבאה, על הנעשה בתחום הלנת שכר ומה קורה בתלושי השכר? האם הרישום המופיע שם תואם את השכר בפועל? על כך ועל עוד בפרק הבא.
