אחרי שקופצים למים הכל נהיה קל יותר

בן ציון גוטמן

הכל היה מוכן לפתיחה הרשמית של עבודת הקודש במשכן. שבועות של הכנות הגיעו לסיומן. עתה היה תורו של אהרון לגשת למזבח ולהתחיל בעבודת הקודש. אך אהרון לא הרגיש מוטיבציה. הוא עדיין הרגיש תחושה של בושה בגלל חלקו במעשה העגל. לכן קרא לו משה רבינו ואמר לו: "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך" (ויקרא ט', ז'). אהרון עשה זאת והשלים את כל המטלות הדרושות. אך מה אמר לו משה כדי לשכך את פחדיו? כל מה שאמר היה: "בוא ועשה את תפקידך". הוא מעולם לא טיפל בתחושת האשמה של אהרון. הוא לא סייע לו לשכך את הדאגות.

משה רבינו לא אמר לאחיו, בוא ותתחיל לבצע ואז יירגעו כל פחדיך. אין לך ביטחון עצמי? תתחיל לבצע את עבודת הקודש ותראה שזה מתאים לך כמו כפפה ליד. נולדת להיות הכהן הגדול ולכאן אתה שייך. במקום זה, משה אמר לאהרון, שאם הוא יתחיל לבצע את התפקיד שאליו נבחר, ההמשך יבוא בקלות. כמו שאומרים: התיאבון בא עם האוכל. גם אם אינך רעב, אם תתחיל לאכול, התיאבון יגיע. (אולי זו הסיבה לכך שהמנה הראשונה בארוחה נקראת "מעורר תיאבון" - מתאבן…).

די ברור מדוע רובנו כאנשים פרטיים מעדיפים לא לקפוץ למים של עשיה ציבורית ולא ליזום מהלך הנוגע לטובת הכלל, נניח דרישה לדו''חות שקופים של הוצאות הרשות המקומית על חשבון משלם המיסים, או להרים טלפון למשרד החינוך לאכוף את הנוהל של תעודת העדר רישום פלילי עבור מורים ומחנכים במוסדות החינוך. ודוגמאות לא חסרות. אבל משה רבינו מלמד אותנו שיש דרך להתמודד עם החשש לפעול: הדרך הבדוקה לפיתוח ביטחון עצמי לצורך עשייה ציבורית, כמו גם עשיה פרטית, היא להתחיל לעשות את אותו הדבר שממנו אנחנו מפחדים. יתכן שלא כל אחד היה זורק את ילדו למים עמוקים על מנת ללמדו לשחות, אך בדרך כלל זה עובד.

ישנם נואמים דגולים שהיו פעם פוחדים ממיקרופון, אפילו נוירוטים. כאשר חסר לנו ביטחון עצמי, התמודדות עם פחדים ופוביות יכולה להיות התרפיה הטובה ביותר. כך אנו מגלים שבסופו של דבר השד אינו נורא כל כך, ולמעשה אנו מסוגלים להסתדר הרבה יותר טוב מכפי שחשבנו. מתוך נסיונות כאלה גדל בטחוננו העצמי עד אשר אנו מרגישים נינוחים לחלוטין במשימתנו.