מכתב פתוח לציבור שומרי התורה והמצוות בעקבות האסון הכבד

עמותת נתיבות המשפט במכתב פתוח לרבני הקהילות, משרתי ועסקני הציבור ולכלל ציבור שומרי התורה, בקריאה להגברת המודעות לכללי הזהירות והבטיחות ולמניעת מפגעים וסכנות

מצויים אנו בתקופה קשה עבור כולנו, לאחר האסון הכבד והבלתי נתפס בל"ג בעומר בהר מירון, אשר בו למגינת לב כולנו, נהרגו 45 ויותר מ-150 בני אדם נוספים נפצעו - ''על אלה אני בוכיה, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי'' (איכה, א, ט''ז).

בתזמון כואב, סמוך לימים מצערים אלו לומדי הדף היומי שנו משנה זו: "מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון" (יומא, כ''ב, א)

בעת הזו, בעוד הפצעים פתוחים עלינו לעורר את הלבבות בדבר חשיבות הזהירות והגברת המודעות לכללי זהירות, שמירה ומניעת מפגעים וסכנות, והכרת הזכויות והחובות שיש לכל אחד ואחת להיזהר על עצמו ועל סביבתו, על אחת כמה וכמה העוסקים בצרכי ציבור ואמונים ואחראים על שמירת נפש חבריהם.

לתועלת כלל הציבור, מרוכז להלן בקצרה כללי הדין והחובות הן בדיני שמים והן בדיני אדם; הן מצד תורתנו הקדושה, והן מצד הוראות החוק התקפים על פי פוסקי ההלכה:

חובת זהירות כללית

למעלה מן הצורך להזכיר ולציין את חובות שמירת הנפש לפי תורתינו הקדושה, אשר הזהירה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', (דברים, ד, ט''ו) וציוותה ''ועשית מעקה לגגך... ולא תתן דמים בביתך'' (דברים כ''ב ח) כמו כן הציווי ''לא תעמוד על דם רעך''... (ויקרא י''ט, ט''ז) ועוד.

וכבר אמרו חכמינו 'חמירא סכנתא מאיסורא' (תלמוד בבלי, מסכת חולין, י', ע''א). ועל הזהירות ממכשול כתב הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פי"א ופי"ב): "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו, ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד". ואם לא הסיר, והניח המכשול המביא לידי סכנה, ביטל מצות עשה''.

חובת זהירות כלפי אחרים

מלבד החובה האישית על זהירות, חלה חובת זהירות כלפי אחרים. הן לפי המקורות שהובאו לעיל, ואם משום "ולפני עיוור לא תתן מכשול" (ויקרא יא, יד) אם משום "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), ואם משום "דרכי נועם" (משלי ג, יז), לא לחינם סדר נזיקין בתלמוד הבבלי עוסק בהרחבה רבה בדיני היזק לאחר, החל מסוגי אבות הנזיקין ועד חובות הדין של כל אדם בדיני הנזיקין, בדיני אדם ובדיני שמים, ובחובת הזהירות החלה על כל אדם, על בעל נכס או בעל חיים וכו'.

כך בנוסף, אף בפסקי הדין של בית המשפט מוזכרים שוב ושוב, מקורות תורתנו הקדושה, בדבר חובות שמירה על הנפש וחובת הזהירות. כך לדוגמה, בפסק הדין ע"א 51/3 דן בע"מ ואח' נ' מנדלבוים בית המשפט ציטט את הוראות ההלכה ואף אימץ בפסיקתו את הכלל הגדול שקבעו הראשונים על סמך דברי התלמוד "שיותר יש לו לאדם לשמור שלא יזיק משלא יוזק''.

חובת הזהירות האזרחית

חובת הזהירות היא מושג ענף במשפט האזרחי, בין היתר לפי פקודת הנזיקין הקובעת כי רשלנות מהווה עוולה אזרחית וניתן לתבוע בגינה בתנאים שנקבעו בדין. הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה עוסקים גם הם בתפיסה היסודית כי חלה 'חובת זהירות' על כל אדם ועל כל ישות משפטית, כך החובה חלה גם על המדינה.

בין היתר, לפי סעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 הקובע: ..''דין המדינה, לעניין אחריות בנזיקים, כדין כל גוף מואגד''...

בנוסף, קיימים חוקים שונים ופסיקה ענפה על חובת הזהירות כחובה אזרחית ומוסרית, חוק נוסף אף קרוי על שם הציווי: חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח-1998, חובת הזהירות כוללת אף אחריות פלילית ועונשית להתנהגות באדישות, בקלות דעת או ברשלנות העלולה להזיק או חלילה לפגוש בנפש.

חובת הפיצוי לנפגע

חובת הפיצוי על נזק נובעת הן במישור ההלכתי והן במשפט האזרחי. בחובה זו סוגיות ענפות על פי תוצרי הנזק וגובה הפיצוי בגינם, כך בין היתר הערכת נזק עתידי - פיצוי על מצב הנזק לעומת המצב הקודם, אובדן הכנסות עתידי, לרבות אובדן השתכרות ופנסיה-הוצאות רפואיות על טיפול, משמע טיפול רפואי, סיעודי, פסיכולוגי וכיוצא בזה.

בנוסף, עילות פיצוי בגין הוצאות מיוחדות על דיור שעלולים לחול בגין הנזק, כמו כן התובע עלול להיזקק לטיפול חלקי או מלא בביתו בגין הפגיעה בו, להידרש לציוד עזר-הפגיעה עלולה להעמיס הוצאות של רכישת ציוד עזר, למן מקל הליכה ועד לכסא גלגלים, וכן עילות פיצוי נוספות לרבות לתלוייו או חלילה לעזבונו של נפגע. בהקשר לכך ידועים דברי התלמוד אף הם, בחיוב תשלומי חובל: נזק, צער, ריפוי, שבת, בושת.

קריאה לשמירת הנפש

כאמור, חובת הזהירות חלה על כל אחד ואחת, על אחת כמה וכמה על כל מנהל ומארגן, על כל רשות עירונית וכל גוף סטטוטורי. אל לנו להקל ראש בעניין חשוב כל כך שיש בו משום פיקוח נפש.

על פי סקר מקיף שנערך על ידי ארגון 'נתיבות המשפט' עולה כי רבים ורבות בציבור שלנו אינם מודעים לזכויותיהם האזרחיות ודרכי מימושן. בנוסף, קיימים פערי הנגשה לציבור החרדי עבור המודעות לכללים והתקנות בהם חייבת כל רשות וכל גוף או ישות הפועלים במרחב הציבורי ובכלל, זאת לרבות תקנות מנהליות שונות, כגון אישורי משטרה וכיבוי אש ועמידה בתנאי הבטיחות.

זו הזדמנות לשבח את המתנדבים בארגוני החסד החרדים הרבים שעושים לילות כימים, בליווי ומענה לאירועים ציבוריים ובכלל ביום יום להציל ולמנוע סכנות רבות. ארגון נתיבות המשפט פועל לקידום והעצמת הזכויות והנגשתם לציבור החרדי, הוקם ומופעל על ידי פעילים המבקשים לקידום ולמצות את זכויותיהם ושל חבריהם בציבור החרדי.

בעוד הלב שותת דם, דם של צדיקים, דם של מסירות נפש. המציאות מותירה אותנו לעיתים פצועים ומוכים, כדברי הנביא "ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמייך חיי" (יחזקאל טז ו). הקזת הדם היא הדרך להתפרצות החיים החדשים, ומתוך הבנה כי חובת הזהירות וההשתדלות מוטלת עלינו.

על כן חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו. לאורך כל הדורות מה ששמר על העם היהודי היא הערבות ההדדית, יודעים אנו היטב לדבר על אחדות אהבה ואמונה, הבה ניישם כל זאת כעת גם במישור זה, תוך דרישה חסרת תקדים לאכוף את כללי והוראות הדין. שלא נהיה חלילה מהצועקים לשעבר, שהרי לא נוכל לרחוץ בנקיון כפינו ולומר ידינו לא שפכו את הדם הזה כאשר הכתובת על הקיר.

ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ולא ישמע עוד שוד ושבר במחננו, אכי''ר