top of page

פרשה ולקחה - פרשת אמור - על יוקר המחיה והדיור

חיים נאה


יוקר המחיה היווה מאז ומעולם בעיה חברתית קשה, וכן הוא במיוחד במציאות הישראלית, שנתקיימו בה דברי חז"ל: "ויוקר יאמיר, הגפן תיתן פריה, והיין ביוקר". מחאות ציבוריות מעלות על סדר היום נושא כאוב זה בניסיון להשפיע על הממשלה להקל ולו במעט את הנטל הכספי המוטל על כתפי האזרחים.

בעולם של ימינו מוכרות לנו שתי תפיסות עולם כלכליות ביחס למעורבות הממשל בכוחות השוק. מצד אחד עומדת תפיסה קפיטליסטית הדוגלת ביזמה חופשית ומעודדת תחרות מסחרית. אליבא דשיטה זו נקבע יוקר המחיה על פי חוק ההיצע והביקוש, וכך צומחת כלכלה המביאה בסופו של דבר רווחה כלכלית וחברתית. מצד שני עומדת תפיסה סוציאליסטית הדוגלת בפיקוח והכוונה של חיי המסחר בכלל ויוקר המחיה בפרט במטרה להביא לחלוקה צודקת ושוויונית של משאבי החברה.

להלן נסקור את יחסם של חז"ל ופוסקי ההלכה לבעיית יוקר המחיה. נפתח בתיאור הגורמים לעליית המחירים, ולאחר מכן נעמוד על הדרכים שהעלו חכמי המשפט העברי לדורותיהם מתוך כוונה להתמודד עם בעיה חברתית זו.


הגורמים ליוקר המחיה

כאמור, אחת מאבני היסוד של הכלכלה המודרנית היא המודל של "היצע וביקוש". לפי מודל זה, מחירו של מצרך נקבע על פי איזון בין ההיצע שלו לבין הביקוש. בשוק חופשי, עם כל מעלותיו, יכולים בעלי שליטה למיניהם להביא להיצף או מחסור מדומים כדי לשרת את האינטרס הכלכלי שלהם. תופעות מעין אלו היו תמיד נחלת השוק החופשי.

בגמרא נזכרות התארגנויות מניפולטיביות הגורמות לעליית שערים ולייקור לא ראלי של מחירי השוק. אחת מהן היא התארגנות "אוצרי פירות", הקונים מצרכים בסיטונות ואוגרים אותם וגורמים למחסור מדומה בשוק. כן נזכרים בתלמוד "מפקיעי השערים", סוחרים הנמנעים מלשווק את הסחורה שיש בידם כדי למכור אותה בעת מחסור. עוד נזכרים בו ספסרי השוק והמתווכים למיניהם, שכל אחד בשרשרת המתווכים מייקר את מחירה של הסחורה בלא הצדקה.

התארגנות אחרת הנזכרת בגמרא העלולה להביא להתייקרות מחירים היא ה"קרטל", היינו התאגדות ספקים או נותני שירות המתאמים מחירים כדי לגרוף רווחים. ויפה הגדיר את מטרתם אבי הכלכלה המודרנית, הפילוסוף והכלכלן אדם סמית:

אנשי מקצוע מאותו הענף נפגשים לעתים רחוקות, אפילו רק באירועי בידור, אך השיחות ביניהם מסתיימות בקנוניה נגד הציבור או בתחבולה לשם העלאת מחירים.

כלומר, הקרטל פוגע בתחרות החופשית על חשבון הצרכן.

גינוי "אוצרי פירות" ו"מפקיעי שערים"

הגמרא מלמדת שברכת השנים בתפילת שמונה-עשרה, שהמתפלל מבקש בה על פרנסתו, שובצה כברכה התשיעית בתפילה תוך הקבלה לספר תהילים, שנזכרים בו במזמור התשיעי הרשעים מפקיעי השערים. וזה לשון התלמוד:

ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית? אמר רבי אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים. דכתיב: "שבֹר זרוע רשע" (תהילים י, טו). ודוד כי אמרה, בתשיעית אמרה.

רש"י אומר שהפרשנות, ולפיה הרשע שדויד מדבר עליו במזמור זה הוא מפקיע השערים, נרמזת בפסוק אחר באותו מזמור: "יארב במסתר כאריה בסכֹּה, יארב לחטוף עני" (תהילים י, ט). והלוא העני אינו בעל רכוש, ומה יש לחטוף ממנו? מכאן שסביר לומר כי שבירת זרוע רשע הנזכרת במזמור מכוונת נגד "מפקיעי שערים", האורבים לעני כדי לעשוק אותו בגביית מחירים מופקעים.

כמו כן מגנה הברייתא באופן נחרץ את מי שגורמים לעליית שערים מדומה, ומונה אותם בנשימה אחת עם מי שמלווים בריבית ועוברים על איסור תורה:

תנו רבנן: אוצרי פירות, ומלווי בריבית, ומקטיני איפה, ומפקיעי שערים - עליהן הכתוב אומר: "לאמר מתי יעבר החֹדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר" (עמוס ח, ד-ה)... וכתיב "נשבע ה' בגאון יעקב, אם אשכח לנצח כל מעשיהם" (עמוס ח, ז).

תאבי הבצע מחכים לסיום חודש הקציר, שהעניים מתפרנסים בו מן הלקט הנשאר בשדות, או לסיום שנת השמיטה, שהשדות פתוחים בה לכל, כדי למכור את תבואתם ביוקר. על מעשים פסולים אלה, אומר הנביא שאין מחילה.


דרכי התמודדות

בגמרא נזכרות הלכות שמטרתן להילחם ביוקר המחיה.


מינוי פקחים

הגמרא מביאה את הדעה שתפקידם של הפקחים הממונים על הגינות חיי המסחר, כולל פיקוח על השערים. וזה לשונו:

דאמר רמי בר חמא: מעמידין אגרדמין [=פקחים] בין למדות [=אימות המשקולות ומכשירי המדידה לסוגיהם] ובין לשערים מפני הרמאין.

הרשב"ם אומר שלעניין השערים, תפקיד הפקחים לוודא שלא ימתין מוכר ערמומי עד שהכול ימכרו את סחורתם, ואז ימכור ביוקר.


האיסור לאגור מצרכים

כדי למנוע את האמרת המחירים, אסרו חז"ל לאגור מוצרי יסוד שהם בגדר "חיי נפש" מתוך כוונה למכור אותם בעתיד במחיר גבוה, מפני שהאגירה גורמת למחסור מדומה בשוק ולהתייקרות הסחורה בלא הצדקה. לפנינו דוגמה נוספת להתערבות חקיקתית במסחר בשוק החופשי כדי לשמור על מחירים הוגנים.

לעומת זאת, מותרת אגירה שמטרתה הוזלה הסחורה בעתיד. הגמרא מספרת על האמורא שמואל שנהג להשהות את פירותיו ולמכור אותם בשוק בשער הזול כדי לגרום להוזלת מחיר סחורה שאזלה.


הגבלת שרשרת התיווך

תקנה נוספת באה בברייתא המגבילה את שרשרת התיווך במוצרי יסוד בין היצרנים לבין הצרכנים כדי לצמצם את פער התיווך ועליית המחירים. וכך פוסק הרמב"ם:

אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש, אלא זה מביא מגורנו ומוכר, וזה מביא מגורנו ומוכר, כדי שימכרנו בזול.


מניעת "קרטל"

חז"ל נלחמו גם בתופעת ה"קרטל". אמנם הגמרא מתירה לבעלי עסקים להתארגן ולקבוע ביניהם הסדרים מסחריים כדי למנוע תחרות פרועה, אך מתנה את ההתארגנות בהסכמת "אדם חשוב". הרמב"ן אומר שמטרת תנאי זה להבטיח פיקוח של גוף אמין בלתי תלוי לשמור על האינטרס הציבורי:

דילמא איכא פסידא ללקוחות דמייקרי זביני [=אולי נגרם הפסד ללקוחות בעליית המחירים]. הלכך לאו תנאה הוא עד דשקלי רשות מיניה [=לכן אין תוקף להסכמתם בלא נטילת רשות ממנו].


הגבלת מתח הרווחים

הגמרא מגבילה את הרווח ממכירת מצרכי יסוד ("חיי נפש") עד שישית: "אמר שמואל... המשתכר אל ישתכר יותר משתות". כך לדוגמה, קמעונאי הקונה מן הסיטונאי ומוכר מעט מעט לצרכנים אינו רשאי למכור במחיר העולה על שישית ממחיר הקנייה. כמובן, המוכר יכול להוסיף על המחיר דמי טרחתו והוצאות.


השמדת סחורה

חז"ל אף פעלו אישית למניעת עליית המחירים. הגמרא מספרת על רב הונא שבכל ערב שבת היה שולח שליח לשוק לקנות את הסחורה שנשארה בידי הסוחרים ומשליך אותה לנהר. ומדוע נהג לעשות כן? מפני שחשש שאם תישאר הסחורה בידי הסוחרים, יביאו בשבוע שלאחריו פחות סחורה לשוק ויגרמו לעליית מחירים.


הימנעות מקביעת תענית

על פי הגמרא, בעת עצירת גשמים, בית דין קובע "סדר תעניות" (שלוש תעניות בימי שני וחמישי ושני), ותיקנו חז"ל שלא להתחיל את ה"סדר" ביום חמישי. והטעם: "אין גוזרין תענית על הציבור בתחילה בחמישי, שלא להפקיע השערים". כלומר, אילו החל "סדר תעניות" ביום חמישי, היה הציבור מרבה בקניות עקב הסמיכות בין מוצאי התענית לשבת, והמוכרים היו עלולים להעלות את המחירים.


אמצעים חריגים

באין מוצא אחר, נקטו חז"ל אמצעים חריגים במלחמתם בעליית המחירים עד כדי הקלה בדרישות הלכתיות. הגמרא מספרת שהאמורא שמואל פנה לסוחרי ההדסים בדרישה לבל ימכרו הדסים שלמים במחיר מופרז, ואיים עליהם שאם לא יצייתו לו, יורה הלכה שניתן להסתפק בהדסים קטומים.

רבן שמעון בן גמליאל, שחי בסוף ימי בית שני, הרחיק לכת. לפי דין תורה, היולדת חייבת להביא לבית המקדש קרבן שני תורים או שני בני יונה, המכונים "קני יולדת". אישה שלא הביאה קרבן עד שילדה שוב חייבת להביא קרבן כמספר לידותיה. המשנה מספרת, בלי לפרט את הרקע לדבר, שביקוש רב ל"קני יולדת" גרם לכך "שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב", ולא יכלו יולדות עניות להביא את קרבנן ולהיטהר. כדי להביא לירידה דרסטית של המחירים, הורה רבן שמעון בן גמליאל הוראת שעה, בניגוד לדין תורה, שניתן להסתפק בקרבן אחד. ואכן, ירדו המחירים פלאים.

מקרה מפורסם במאבק פוסקי ההלכה ביוקר המחיה הוא "חרם הדגים" שהוטל במאה הי"ז באזור מורביה, לאחר שסוחרי הדגים העלו את מחירי הדגים בלא סיבה. בתגובה לזה, הכריזו ראשי הקהל על חרם צרכנים ואסרו לקנות דגים לכבוד שבת במשך חודשיים, כולל על ידי מי שידם משגת. הגאון רבי מנחם מנדל קרוכמל, בעל שו"ת "צמח צדק", נשאל אם ראוי לגזור חרם הפוגע בכבוד השבת, והשיב שוודאי שראוי לעשות כן, והסתמך על התקדים של רבן שמעון בן גמליאל בעניין קרבן היולדת.


יוקר דמי שכירת דירת מגורים

במרוצת הדורות תוקנו תקנות למניעת התייקרות מחירי הדיור.

בתנאי הגלות, כשרוב משכירי הדירות לא היו יהודים, מצא רבנו גרשום מאור הגולה דרך להגן על השוכרים היהודים. הוא התקין שאין לשכור בית מנכרי אם היה מושכר ליהודי אחר אלא כעבור שנה מיום שעזב השוכר הראשון. כך נמנעה עליית דמי השכירות עקב תחרות בין השוכר ובין מי שמבקש לשכור את הבית במקומו.

גירוש ספרד גרם למחסור קשה בדיור בכמה קהילות, ובעיקר בעיר סלוניקי, עם קליטת המגורשים. רבני התקופה הסתמכו על תקנת רגמ"ה, ואף הרחיבו אותה לשלוש שנים, כפי שמביא רבי יוסף קארו. וזה לשונו:

ואם יקרה שיוציאו לשום יהודי מביתו או מחנותו שהחזיק מיד הנכרי בעל כרחו, או שרוצה הנכרי לעלות את שכר הבית, והיהודי יצא מהבית או החנות בעל כרחו או מעצמו בשביל עליית השכר... שאז לא יהיה רשאי שום יהודי להיכנס בבית ההוא או בחנות ההיא תוך שלשה שנים רצופים [כך במקור!] זה אחר זה מהיום אשר יצא היהודי את הבית.

כאמור, התקנה דומה לתקנת רבנו גרשום, אך מחשש שיגרום מי שמבקש לשכור את הבית לפינוי השוכר הנוכחי באמצעות הסכמה לשלם למשכיר דמי שכירות לשנה שהמושכר ריק, הוארכה תקופת איסור השכירות לשלוש שנים, "דאין לך מי שפורע שכירות של שלש שנים רצופות מבלי שידור בבית משום תועלת הבאה לו לאחר שלש שנים".


המאבק ביוקר המחיה במדינת ישראל

במרוצת השנים נחקקו במדינת ישראל חוקים רבים במאבק ביוקר המחיה והדיור. נזכיר כאן רק מקצתם.

חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 מונע התארגנות של "קרטלים" בשוק, כולל בענישה פלילית. חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 קובע מנגנון פיקוח על מחירי מצרכי יסוד.

מכוח חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד-2013, הקימה הממשלה את "הועדה לדיור לאומי" (וד"ל), שתפקידה לאפשר "נתיב מהיר" לקידום תכניות בנייה למגורים מתוך תקווה להגדיל את היצע הדירות כדי להקל את מצוקת הדיור .

לפני פיזור הכנסת בשנת תשע''ג, פרסמה הממשלה את הצעת חוק שכירות הוגנת (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה-2014, המגבילה את זכות המשכיר כלפי כל שוכר להעלות את דמי השכירות במשך שלוש שנים מיום חתימת הסכם שכירות. חוק זה פוגע פחות בזכות הקניין מקודמו המפורסם, חוק הגנת הדייר, התשי"ד-1954, שאסר לחלוטין לפנות שוכר ולהעלות את דמי השכירות. כידוע מצאו בעלי הדירות דרכים לעקוף אותו, כגון גביית "דמי מפתח", ולימים הוא נתרוקן מתוכנו. מציעי החוק החדש מקווים שהצעתם המתונה יותר תתגבר על כשל זה.


אחרית דבר

וכבר קדמו הרמב"ם בדברים קצרים וקולעים על טעמי מצוות התורה בענייני רכוש. וזה לשונו:

הן קובעות משפטי צדק במשא ומתן המתנהל בין הבריות בהכרח, ושלא יחרגו בו משיתוף הפעולה המועיל לשני הצדדים, ושלא יתכוון אחד הנושאים ונותנים להרבות את חלקו לגמרי, ושיהיה הוא המרוויח מכל הבחינות.


63 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page