כוחו של קהל וכוחו של הקול הבודד
ראשי שבטי ישראל יוצאים למסע בארץ המובטחת אך דווקא קולו של היחיד בחבורה מנצח במבחן התוצאה.
במאבקים ציבוריים לפעמים קולו של היחיד מכריע וקובע את התוצאה
פרשת המרגלים היא אחד המאורעות הטראומטיים בתולדות עם ישראל, עם קשר ישיר לחורבן הבית ויציאת עם ישראל לגלות מארצו. 'אתם בכיתם בכייה של חינם', אמר הקב"ה, 'ואני אקבע לכם בכייה לדורות'. באירוע הדרמטי מעורבות דמויות שונות ומגוונות. התורה הק' מתארת לנו את המרגלים: "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ".
לא נציג אחד או שניים יוצאים לתור את הארץ, אלא דואגים שיהיה ייצוג לשבטים כולם. אזכור שמו של כל שליח ושליח מחזק את רעיון הייצוג לכל שבטי ישראל. מטבע הדברים כנראה לכל "מרגל" – נשיא שבט – היה אופי משלו, רקע שונה, סגנון דיבור ייחודי.
לנוכח ריבוי פנים זה, בולט התיאור האחיד, החד-גוני של הביקור בארץ והדיווח שבעקבותיו: ויעלו, ויתורו, ויבואו, ויכרתו, וישאֻהו, וישובו, וילכו. כאיש אחד בלב אחד, ללא הבדל, מהלכים המרגלים בשבילי הארץ.
גם בשובם, ניצבים הם לפני העם, ומספרים – באופן קולקטיבי (קבוצתי) – גם את השבחים, גם את הביקורת. אחידות זו נראית תמוהה, לא מובנת מאליה. רק קולו של כָּלב שובר את חומת האחדות והאחידות, עד שהוא נשמע כהתרסה גלויה: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה".
פרשת המרגלים מלמדת אותנו שלעתים כוחה של "תורת חיים" טמון דווקא ב"דעת המיעוט" שבה. לא שירת "סולו", אף לא "כולנו פה אחד". ריבוי קולות ודעות, הוא המאפיין את עולמה של תורת ישראל. אכן, כלב פגע ב"אחדות המחנה", אך דווקא בדעתו יוצאת הדופן טמון סוד הגאולה והכניסה לארץ המובטחת.
כלב ויהושע, הם לבדם שרדו מכל דור המדבר ובאו לארץ. צא ולמד מה רב כוחו של קול אחד, יחיד ובודד, בייחוד כשהוא מבטא קול ערכי ומוסרי הנשמע ברמה, צלול וברור.
אנו ב'נתיבות במשפט', כמי שיוזמים ומלווים מאבקים חברתיים למען הזכויות של הכלל ושל הפרט, רואים לא פעם את כוחו של הציבור, כשהוא מתלכד למען מטרה משותפת, גם אם דעותיהם ופרצופיהם שונים. לצד זאת ראינו גם את כוחם של יחידים, כיצד הם מסוגלים לשנות את המציאות ולהביא לגאולה לא רק פרטית, אלא גם כללית, כזו שכל הציבור נהנה מפירותיה.