בניגוד לחשיבה הקיימת, התורה מלמדת אותנו שהתושבות וה"אזרחות" כרוכה גם בחובות לצד הזכויות ולמעשה שניהם תלויים זה בזה. על מי החובה לדאוג לבית ספר לילדי העיר? ומה דינו של אורח נזקק ביחס לעניי העיר? שיח הלכתי על זכויות וחובות
יהודה ברנד
לא ניתן לדבר על ניהול עיר בישראל מבלי לתייחס לכלל הזכויות והחובות של בני העיר, בהיבטים רבים, ביניהם רכוש, בריאות, ביטחון, חינוך ורווחה.
במקביל להתמקדות בזכויות ובדרך להגשמתם חייב להתנהל גם שיח אודות חובות התושבים כלפי סביבתם ויתר תושבי עירם. הכללים ועקרונות שעל פיהם התנהלה עיר ואם בישראל בתקופת חז''ל שימשו כבסיס לניהול והנגה של קהילות ישראל לאורך הדורות, בארץ ישראל ובגולה. העקרונות ההלכתיים לא השתנו והם נהוגים גם בימינו, גם אם הנסיבות של הדורות השתנו. לכל היותר, הפרקטיקות משתנות בהתאם לנסיבות.
זכויות תושבי העיר בניגוד ל"זכויות אדם" שנועדו בעידן המודרני למנוע פגיעה בחירויות בסיסיות כמו חירות, עוסקות בזכויות הכרוכות בלא הפרד מחובות ושניהם מוטלות על כתפי התושבים.
על זכויותיו האישיות של כל אחד ואחד מהם.
בין "זכויות אדם ל"זכויות אזרח"
בניגוד לזכויות האדם, זכויות חברתיות וזכויות האזרח הן זכויות שעמן באים גם חובות
והן דורשות לא פעם מהתושבים לממש את אותן זכויות ולדון אודותיהם ללא הרף בחיי היום יום.
נניח, הערך של חיי אדם וביטחונם מחייב את בני העיר לשמור על זכויות האזרחים ולהימנע מפגיעה איש ברעהו, במזיד ובשוגג, אבל גם דורש מהם לקום ולסלק מכשולים מרחובות העיר, לצורך הדוגמה. וכן, הזכות למגורים בסביבה נקיה ממפגעים מחייבת לא פעם אכיפה וענישה, עם כל הצער שבדבר. אם זכותו של כל ילד ללמוד תורה, הרי שפרנסי העיר ותושביה מחוייבים לדאוג לבניית כיתות עבורם. יוצא איפוא שהחובות והזכויות האזרחיות באים תמיד בצוותא. כלומר, הזכויות בהכרח יוצרות גם חובות.
ממתי הופך אדם לתושב העיר?
מי אלו הזכאים לזכויות שמקנה התושבות בעיר ומחויבים בחובות הנובעות מכך? בהלכות עיר הנידחת מבואר שמשך הזמן הנדרש כדי להחשיב אדם כבן העיר ולחייבו בעונש הכללי המוטל על כלל תושבי העיר הזאת הוא שלושים יום . אולם ישנם דרכים נוספות להגדיר תושבות של עיר.
במסכת בבא בתרא, המשנה עוסקת בסוגיה מיהו תושב במסגרת הדיון בדיני
השכנים בחצר ובעיר: כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר? שנים עשר חודש . קנה בה
בית דירה, הרי הוא כאנשי העיר מיד (בבא בתרא א, ה).
המשנה שם דנה בחובת ההשתתפות בהגנת העיר באמצעות בניית חומה ובית שער . ע''פ המשנה, די בקניית דירה בעיר כדי להפוך באופן מיידי לתושב בעל חובות וזכויות. אולם מגורים בלבד אינם מקנים מעמד של בן עיר עד תום שנים עשר חודש .
אלא שמידת ההשתתפות בחובות העיר אינה חלה בכל התחומים. כך למשל, בהלכות צדקה מידת
ההשתתפות משתנה : קופה — מערב שבת לערב שבת . תמחוי — במשך כל היום, תמחוי —
לכל אדם ; קופה — לעניי אותה העיר. אם שהה שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה ; ולכסות — ששה חדשים ; לעניי העיר — שנים עשר חדש ( תוספתא, פאה, ד.ט)
התמחוי הוא מזון מוכן אותו מספקים תושבי העיר במסגרת איסוף מהתושבים ומחולק מדי יום לעניי העיר ולנזקקים לארוחה ואין ידם משגת. בקופת העיר נצבר סכום כסף המחולק מדי שבוע למזונות עניי אותה העיר (להוציא עניי עיר אחרת). ויש גם "כסות", דהיינו בגד ללבוש. זו ניתנת בתדירות נמוכה יותר לעניי העיר, אך זוהי חלוקה המתקיימת על בסיס קבוע.
ויש גם צדקה עבור "עניי העיר". בניגוד לתמחוי המחולק לכל נזקק, הצדקה בדמות מתן כספי מנוהלת באופן שמי ומסודר. מיהו תושב העיר, הן בעבור העני שיוכל לממש את הזכות לקבל מקופת הצדקה הן בעבור בעלי הבית שאפשר לחייבם להשתתף בנתינת הצדקה . ככל שאדם
אחרי שהות של שוהה בעיר זמן ממושך יותר מתרחבות זכויותיו וחובותיו.
שלושים יום בעיר חייב התושב במס ה"קופה" המיועד למזונות . במס הנגבה לצורך חלוקת ביגוד הוא מתחייב רק אחרי חצי שנת מגורים בעיר, ואילו בשאר המיסים — רק כעבור שנה להתיישבותו בעיר.
ההשתתפות בתשלום המס היא גורם משמעותי לחובה ולזכות . תשלום מיסים אינו נתפס רק כחובה כלפי הציבור אלא גם כאמצעי המקנה לאדם זכויות כתושב וכשותף שווה ערך ליתר האזרחים.
ההבדל בן "תושב העיר" ל"בן העיר"
רבא מבחין בין שני מושגים : "תושב העיר", שמעמדו ארעי, ו"בן העיר", הנחשב רק מי שהגיע למעמד "בן העיר" מתחייב באופן מלא בכל אחד מילידי העיר. החובות המוטלות על תושביה . דחיית ההשתלבות המלאה נועדה להקל על הבא לגור לפרק זמן קצר ולפוטרו ממלוא החובות. אולם אם אדם מחליט להשתקע בעיר ונותן לכך ביטוי בקניית דירה או בהשתתפות מלאה בתשלומי המס אין
מונעים ממנו את הזכויות הנובעות מכך.
באופן כללי, מידת התושבות או האזרחות של אדם בקהילה אינה קבועה אף לא אחידה.
היא משתנה לפי מדדים שונים ובהתאם לנושא הנדון. דרגות כאלה, אם כי
בקריטריונים שונים, ישנן גם היום בהגדרת חברות בקיבוץ או ביישוב קהילתי
ובהגדרת תושבות ברשות מקומית ועירונית או אזרחות במדינה, והן מצמצמות
את ערך השוויון בשם זכויות המקומיים.
למי הזכות לבחור ולהיבחר?
ההבדל בין זכויות אדם לזכויות אזרח בא לידי ביטוי גם בשאלת התושבות: זכויות אדם מוקנות לכל אדם מעצם היותו בן אנוש, ומכוח זה הוא זכאי להגנה על ביטחונו, לשמירה על כבודו ולצדקה המאפשרת לו קיום מינימלי גם אם הוא בגדר אורח. זכויות אזרח, לעומת זאת, מוקנות לתושבי הקבע, האזרחים ואינן מוקנות לזרים או לדיירים זמניים בעיר. בין הזכויות השמורות לתושבי הקבע היא הזכות לבחור ולהיבחר לרשויות המקומיות והזכות ליהנות משירותי הרווחה ברמה שמעבר לחובה הבסיסית של צדקה הניתנת לכל אדם באשר הוא.
האזרחות מקנה יתרון לבעליה גם בתחומים הנוגעים בעיקרם לזכויות אדם יסודיות. ראינו שבני המבוי והעיר קודמים לאחרים בזכויות השימוש במשאבים ובחופש לעסוק במסחר ובמלאכה במקום מושבם . אף על פי שמשאב כמו מים הוא צורך אנושי בסיסי והזכות לחופש העיסוק אף היא שייכת לזכויות האדם הראשוניות, כאשר המשאבים מוגבלים צפויה העדפת זכויותיו של האזרח תושב
המקום על פני אלו של אורח הנוטה ללון בעיר.