לקח מהפרשה - כיצד אנחנו נוגעים ומתקשרים עם החיים סביבנו?

בן ציון גוטמן

נאמר בפרשתינו "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת". המלים "נגיעה" ו"נגע" – האם במקרה הן דומות זו לזו? ובכן הן אכן דומות, אך בעלות משמעות הפוכה. "נגיעה" לרוב מתקשרת למגע נעים, אוהב, מכבד, לעומת "נגע" שמתקשר למשהו שנוגע בנו באופן מתקיף, חודרני, מזלזל, מזהם.

הרש"ר הירש זצ"ל בפירושו על הפרשה מיטיב לקשר בין המילה "עוֹר" שבביטוי "בְעוֹר בְּשָׂרוֹ" לבין המילה "עֵר": ה"עור" הוא החלק בגופנו ש"ער" למציאות, חש אותה ומתקשר איתה. כמו כן הוא מקשר בין המלים "בָּשָׂר" ו"לְבַשֵּׂר": בשרנו הוא החלק בנו שקשור עם המציאות הממשית, מתווך לנו אותה ומבשר לנו עליה.

אם כן ייתכן שרומזת לנו התורה שנגעים חומריים או נפשיים באים אל חיינו, מידה כנגד מידה, כתוצאה מאופן שלילי בו אנו נוגעים ומתקשרים עם החיים סביבנו.

מדוע חיינו נעשים פתאום נגועים ע"י אירועים הנוגעים בנו עם מסר מתקיף, חודרני, מזלזל? האם נגענו בחייו של מישהו באופן לא מכבד? האם גרמנו לו תחושת נגע במקום תחושת מגע אוהב וחומל?